יליד בוקרשט, רומניה, נשבה קוסטין הילד בן ה – 7 בחבלי קסמה של המוסיקה כאשר במהלך חופשה משפחתית שמע נגן גיטרה שהנעים בנגינתו לנופשים בחוף הים. הוריו אפשרו לו לימודי נגינה על גיטרה קלסית, כלי לא שכיח בעת ההיא בעולם המוסיקה הקלסית ונדיר עוד יותר ברומניה.
האהבה למוסיקה שינתה את מסלול לימודיו של קוסטין שהיה תלמיד מצטיין במגמה ריאלית. הוריו ומוריו חזו לו עתיד מזהיר בתחום המדעים המדוייקים אך קוסטין הפתיע ונרשם ללימודי מוסיקה באקדמיה בבוקרשט שם סיים תואר שני בלימודי קומפוזיציה, כאשר כל העת הוא אינו נוטש את אהבתו הראשונה, הגיטרה, מלמד נגינה על כלי זה ואף מופיע בקונצרטים.
עם העלייה ארצה בשנת 1978 קוסטין המשיך בהוראת הנגינה בגיטרה בקונסרבטוריונים בפתח-תקוה, באשקלון וברמת-גן ואף שימש כמורה לגיטרה בסמינר לוינסקי במשך למעלה מ 20 שנה. משנת 1988 ובמשך כ 10 שנים כיהן קוסטין כמנהלו של הקונסרבטוריון החדש שנבנה בנווה-אליעזר שבדרום תל-אביב. הוא לא הסתפק בניהול הקונסרבטוריון והרחיב את פעילותו לניהול המרכז הקהילתי בשכונה. לזכותו נזקפות הקמת גלריה לאמנות פלסטית עכשווית והקמת מועדון חברתי לבעלי מוגבלויות, שניהם במרכז הקהילתי.
בשנת 2004 נבחר קוסטין לתפקיד מנהל הקונסרבטוריון החשוב והידוע ברחוב שטריקר, הלא הוא הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, תל אביב. תחת ניהולו הורחבו תחומי הלימוד ונפח הפעילות וכיום לומדים בקונסרבטוריון למעלה מ 700 תלמידים.
כמי שרכש את השכלתו ברומניה, שם מושם דגש ניכר על לימודי האמנות: ספרות, אמנות פלסטית, תיאטרון וכמובן מוסיקה, מצר קוסטין על דחיקתם של מקצועות אלה במערכת החינוך, לשוליים. תקוותו היא שיתאפשר לכל ילד ללמוד לנגן. הוא מתכוון לפעול לשינוי סדרי עדיפות במשפחות שאינן מקנות לילדיהן השכלה מוסיקלית, לאו דווקא מסיבות כלכליות, אלא מהעדר מודעות לחשיבות הנושא.
סדר היום העמוס של קוסטין אינו מותיר לו זמן רב ללכת לקונצרטים אך הוא לא יחמיץ קונצרט של תלמידי הקונסרבטוריון, וקונצרטים כאלה מתקיימים בקונסרבטוריון מדי שבוע במסגרת 'בית פתוח'. עבורו, למרות העייפות והמשימות הדוחקות העומדות בפתח, זהו שיאו של שבוע העבודה והוא שואב מכך עונג רב.
על פי ראיון שערכה דנה הררי