רומנטיקה מעל ומעבר

הסדרה הקאמרית

בוריס ברובצין (רוסיה/אוסטריה) – כינור
ניצן ברתנא – כינור
עמיחי גרוס – ויולה
צבי פלסר – צ'לו
שי ווזנר – פסנתר

שוברט: נוטרנו לשלישיית פסנתר במי-במול מז'ור, ד. 897
דוחנני: חמישיית פסנתר מס' 2 במי-במול מינור, אופ. 26
ר. שטראוס: רביעיית פסנתר בדו מינור, אופ. 13

קונצרט מקדים בביצוע הביג בנד של הקונסרבטוריון, בניצוח דני רונזפלד, יערך בשעה 19:15, באולם רן ברון.

הכנר בוריס ברובצין – מהמוסיקאים הקאמריים המבוקשים והפעילים ביותר בעולם כיום, המשתף פעולה עם מוסיקאים נודעים כדוגמת יאנין ינסן, גדעון קרמר, מישה מייסקי, יוליאן רחלין, גארי הופמן ומרטין פרוסט, בפסטיבלים מהחשובים בעולם, בהם ורבייה, אדינבורו, זלצבורג ועוד – מגיע לראשונה למרכז למוסיקה קאמרית ופוגש את מיטב המוסיקאים הקאמריים הישראלים הפעילים כיום בארץ ובעולם: הוויולן עמיחי גרוס, הצ'לן צבי פלסר, הפסנתרן שי ווזנר והכנרת ניצן ברתנא.

תכנית הקונצרט צוללת אל מעמקי הרומנטיקה האוסטרו-גרמנית. הקונצרט יפתח בנוטורנו לשלישיית פסנתר (1827) של שוברט, אחת היצירות שכתב המלחין בשנת חייו האחרונה. פרק איטי זה נע בין שלווה מעודנת ושמימית לבין אווירת ניצחון צוהל. חותמו הייחודי של שוברט ניכר באיכות האיטית והמהפנטת של נושאיו הקורנים, בתזמון המושלם של ההרמוניות המפתיעות, בשינויים המעודנים של מרקם וצבע לשם גיוון במסגרת חזרתיות, ובפלא של היופי שופע הניואנסים הנובע מאמצעים פשוטים לכאורה. פרק טריו זה הוא כמעין מדיטציה נעלה, ויש הרואים בו כמעין מתווה לפרק האיטי מתוך חמישיית כלי הקשת הידועה שכתב שוברט באותה תקופה.

דוחנני נולד בהונגריה ב-1877, אך פיתח קריירה בינלאומית, תחילה בגרמניה ובאוסטריה, ובהמשך חייו בארה"ב. ברהמס גילה אותו בראשית דרכו, תמך בו וסייע רבות לקידומו. על אף מעמדו הרם בחייו, נדחק דוחנאני בתולדות המוסיקה לצילם של עמיתיו הצעירים ממנו, בני ארצו – ברטוק וקודאי. בעוד ברטוק וקודאי התמקדו במוסיקה העממית ההונגרית, חקרו אותה, הטמיעו אותה ביצירותיהם לתוך שפה מוסיקלית מודרנית, וחפשו דרכים חדשות, בחר דוחנאני במסלול הבטוח של המשך המורשת הרומנטית הגרמנית, בהשראה ברורה של ברהמס. הוא אף אימץ את הגרסה הגרמנית של שמו הפרטי – ארנסט פון – במקום המקור ההונגרי – ארנו. דוחנני הצליח במיוחד בתחום המוסיקה הקאמרית, ויצירותיו בשדה זה מקוריות מאוד וכתובות במיומנות רבה. חמישיית הפסנתר השנייה של דוחנני נכתבה ב-1914, בשיא תהילתו של דוחנני כפסנתרן וכמנצח, והיא אחת היצירות המשובחות והמתוכחמות במכלול יצירתו. שני פרקיה החיצוניים נוטים לאופי מהורהר, מסתורי, בעוד פרק האינטרמצו האמצעי כתוב ברוח ואלס וינאי אלגנטי.

התכנית תחתם ברביעיית הפסנתר של ריכרד שטראוס. שטראוס מוכר בעיקר הודות לאופרות וליצירותיו הסימפוניות גדולות הממדים. עם זאת, מוסיקה קאמרית העסיקה אותו בראשית דרכו כמלחין, בעקבות הגילוי של ברהמס ותחת השפעתו, בדומה לדוחנני. רביעיית הפסנתר בדו מינור, שכתיבתה הושלמה ב-1885,טרם מלאו לשטראוס 20 שנה, היא הגדולה בין יצירותיו הקאמריות והחשובה ביותר בין היצירות שכתב בתקופה מוקדמת זו בקריירה. בארבעת פרקיה מבטאת יצירה זו מיזוג ייחודי בין הפיכחון והפאר של ברהמס לבין הלהט והווירטואוזיות הנמרצת של שטראוס הצעיר. מצלולה שופע וכהה, והיא מפתחת את רעיונותיה באנרגיה יוקדת, לצד ליריות כובשת המקבלת ביטוי מיוחד בפרק האיטי.