סיפור שמתחיל בימי העלייה השלישית
הימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, תחילתו של שלטון המנדט הבריטי בארץ, בואו של הנציב העליון הרברט סמואל. אלפי עולים מגיעים לנמל יפו, 'העלייה השלישית' בעיצומה. 'ועד הצירים' הציוני נדרש לארגן את קליטת העולים ושוכר לשם כך שלושה מבנים ביפו שישמשו אכסניה לעולים – 'בית החלוץ' שהחל לפעול באוקטובר 1920.
ב-1 במאי 1921 פרצו ביפו 'מאורעות תרפ"א'. 'בית החלוץ' היה יעד למתקפה. לאחר שנפרצו שערי החצר בידי שוטרים ערביים נותרו במקום 11 הרוגים ו- 28 פצועים, חלקם נפטרו מאוחר יותר.
'ועד הצירים' החליט להעביר את בית העולים לתל אביב והקים מחנה אוהלים בקצה רחוב אלנבי, לא רחוק מחוף הים. תוך זמן קצר, הלך מספר האוהלים וגדל. התנאים הסניטריים וביטחונם של העולים חייבו פתרון של קבע. ביוני 1922 נרכשו מהאפנדי שייך עלי שני בתים ושטח של עשרה דונמים בגבול שבין תל אביב ליפו. 'בית העולים' פעל עד ראשית שנות החמישים, ועל חורבותיו נבנה בית ספר, כיום בית ספר 'רוגוזין'.
1940-1937 הקמת בית העולים הצפוני בתל-אביב
בעקבות המרד הערבי ב-1936, החרפת המצב הביטחוני והקמתו של נמל תל אביב, הוחלט על הקמת 'בית העולים החדש' בצפון תל אביב. הוא נבנה סמוך לגדות הירקון, בצמוד לשכונת 'שיכון בצפון' החדשה. בריבוע הקרקע שבין לואי מרשל בדרום, הירקון בצפון, ברנדייס במערב ושטריקר במזרח.
הבית שנבנה בידי 'קרן היסוד', בתרומת אריך סולומון מדרום אפריקה, הושלם בדצמבר 1937. המבנה כלל שלושה בנינים בצורת 'ח', בתוך חצר רחבה ששטחה שבעה וחצי דונמים, ונועד לאכלס מאתיים עולים. אחד האגפים נועד לאכלוס משפחות, ואילו השני – לאכלוס בודדים. בין האגפים היו חדרי שירותים, חדרי חולים וחדר משחק לילדים. המבנה תוכנן ע"פ מודל בית העולים בחיפה, בידי האדריכל מטריקון.
חנוכת 'בית העולים החדש' נערכה במרס 1938, עם סיום בנייתם של מבני קליטת עולים בנמל תל אביב על ידי 'אוצר מפעלי ים'.(תחקירו של שמואל גילר)
1944-1940 בית החלמה לצוותי חיל אויר
במהלך מלחמת העולם השנייה, הופקע בית העולים על ידי השלטונות הבריטים, לצורך הפיכתו לבית חולים. בתחילה שימש כמעון החלמה לחיילים בריטיים. בתי החלמה כאלה היו פזורים בנתניה, בחיפה, ברמלה ובירושלים. זה שבתל אביב יועד לצוותי חיל אוויר.
סיפורו של ג'ימי ג'ימס , טיס בחיל האוויר המלכותי הבריטי הוא רק אחד מעשרות הסיפורים שסופרו בין כתלי בית ההחלמה. זהו סיפור על טיס מטוס תובלה מסוג בומבי בריסטול, שהוביל את הגנרל גוט בימים הקריטיים של המאבק בצפון אפריקה בין הבריטים לגרמנים. בהפצצה של מטוסי מסרשמיט על מטוסו של ג'ימי ב-7 באוגוסט 1942 נהרג גנרל גוט מי שאמור היה לפקד על הארמיה השמינית..
במקומו מינה צ'רציל את מונטגומרי והשאר כמו שאומרים, הסטוריה. ג'ימי שנפצע קשה אושפז בקהיר, נותח וטופל, וכעבור חודשיים הגיע למעון ההחלמה לצוותי אוויר בתל אביב בו שהה ארבעה חודשים. טייס צעיר בן 19, שהעיר תל אביב נדמתה בעיניו כחלום. העיר הגדולה הראשונה אליה הגיע מימיו. עיר לבנה, מודרנית, על חוף הים. במצוות רופאיו היה מהלך בשדרות וברחובות העיר העברית הראשונה. עוצר בבתי קפה בדיזנגוף ובבן-יהודה ומאזין למוסיקה שנגנו תזמורות קטנות של נגנים שבאו מוינה ומברלין. הזכרונות של ג'ימי מבית ההחלמה בצפון תל אביב הם עדות למבנה הלבן שהיווה מרכז רפואי בשנות הארבעים והחמישים.
ג'ימי ג'יימס (משמאל) בן 90 כיום
1953-1944 בית חולים "ירקון"
בינואר 1944 נפתח 'בית החולים ירקון' שנבנה כהרחבה לבית ההחלמה ושימש כבית חולים לתושבי השכונות הצפוניות של תל אביב. מנהלו הראשון היה ד"ר שמעון בטאש והאחות הראשית היתה מארי מקגריר הבריטית.
תמונות צוות ביה"ח
מינוי האחות הראשית היהודיה הראשונה
בית הספר לאחיות שפעל בבית החולים.
עם תום המלחמה, באפריל 1948, הועבר המבנה לרשות עיריית תל אביב. במקום היה בית ספר לאחיות בצילומים אנו רואים משמאל את חנה גפרית בעת לימודיה במקום. בתמונה מימין, פרומה קנופף גם היא אחות שלמדה במקום.לימים,בית החלים שימש כבית יולדות בשנים הראשונות למדינה וכן טיפל באוכלוסיה של השכונות הצפוניות שהתרחבו באזור. בית החולים פוצל בין בתי חולים שונים בעיר ובאוקטובר 1953 הועבר סופית ל'תל השומר'.
1960-1953 הוועד למען החייל – אכסניית "קרייתי"
הבניין הועמד לרשות 'הועד למען החייל' ובמקום הוקמה אכסניית 'קרייתי' – אכסנייה לחיילות ולחיילים שפעלה עד 1960.
מן העיתונות
1981 ועד היום, הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה תל-אביב ע"ש לין ותד אריסון
בשנת 1980, עת התרחשו בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, חילופי מנהלים, התנתה המנהלת החדשה, דניאלה רבינוביץ, את כניסתה לתפקיד במעבר לבית מתאים ובחרה במבנה ברחוב שטריקר. בתמיכת העירייה, הועמד הבניין לרשות הקונסרבטוריון, מתוך הבנה ונכונות לפתור את בעיית המקום והמיקום שהעיקה לאורך שנים על המוסד. הבניין, שעמד באותן שנים עזוב ומוזנח, עבר שיפוץ יסודי, בתמיכת קרן תל אביב לפיתוח, וב-1981 עבר הקונסרבטוריון למבנה הקבע שלו.
בהמשך התעורר צורך בהרחבת הקונסרבטוריון. תד אריסון ז"ל ואשתו לי נרתמו למשימה ותרמו ביד נדיבה לשיפוץ הבניין, הוספת קומה והקמת אודיטוריום, ובהמשך גם לבניית ספרייה. הייתה זו התרומה הראשונה של משפחת אריסון בישראל, וראשיתה של ידידות מופלאה. דומה היה כי נשלמה מלאכת הבניה, לפחות לעשור או שניים…
אולם, בשנת 2004 התגלו סדקים רבים בקירות הבניין ובדיקה הנדסית קבעה כי המבנה מסוכן ועלול להתמוטט על יושביו. לאחר דיונים ובדיקות הוחלט על בניה מחדש של שני הבניינים והאודיטוריום. לפרויקט המבנה החדש נרתמה שוב הקרן המשפחתית ע"ש תד אריסון, שתרמה את מחצית הסכום, ועיריית תל אביב השלימה את המחצית השניה.
עם חזרתו של הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה למשכנו המחודש, לאחר ארבע שנים של גלות מרצון, אומר מנהלו, קוסטין קנליס אוליאר:
"הגיע הזמן לחזור ולהביט קדימה, להתפתח, להקים דור חדש של מוסיקאים, לבנות ולהוביל, והעיקר להמשיך ולתת לתל אביב ולכולם הרבה מוסיקה טובה"
מבוסס על תחקירם של שרי גל ושי פרקש.
