רביעיית אריאל עם הלל צרי

הסדרה הקאמרית

אלכסנדרה קזובסקי – כינור
גרשון גרצ'יקוב – כינור
יאן גרונינג – ויולה
עמית אבן-טוב – צ'לו
הלל צרי – צ'לו

מנדלסון: רביעיית כלי קשת מס' 6 בפה מינור, אופ. 80
בריטן: רביעיית כלי קשת מס' 2 בדו מז'ור, אופ. 36
שוברט: חמישיית כלי קשת בדו מז'ור, ד. 956

קונצרט מקדים בביצוע הרכב קאמרי מתלמידי הקונסרבטוריון יערך בשעה 20:15, באולם רן ברון.

רביעיית אריאל חוזרת למרכז למוסיקה קאמרית, לסיום עונת הקונצרטים, ומארחת את הצ'לן הלל צרי, מבכירי המוסיקאים הקאמריים בישראל. רביעיית אריאל נוסדה בישראל בשנת 2000, כשחבריה עוד למדו בחטיבת הביניים בבית הספר שליד האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. זוכת פרס רביעיית קליבלנד היוקרתי, שמוענק על ידי אגודת Chamber Music America, כהכרה בהישג אמנותי משמעותי וכתמיכה בקריירה. הרביעייה מכהנת כרביעיית הבית בקולג' למוסיקה של אוניברסיטת סינסינטי, שם מנהלים חבריה את תכנית המוסיקה הקאמרית ומקיימים סדרת קונצרטים, נוסף על סיורי קונצרטים ברחבי ארה"ב ומעבר לים. הרביעייה הופיעה, בין היתר, באולם קרנגי ובסדרת קונצרטים במרכז לינקולן בניו-יורק. הקדישה חלק ניכר ממרצה לרביעיות של בטהובן, וביצעה את מכלול הרביעיות שש פעמים בארה"ב ובאירופה. הרביעייה משתפת פעולה בקביעות עם המוסיקאים וההרכבים הבולטים של ימינו, בהם, הפסנתרנים דניל טריפונוב, אוריון וייס וינון ברנתן, הצ'לן פול כץ, רביעיית פסיפיקה, הרביעייה האמריקאית והרביעייה הירושלמית. הרביעייה ערכה סיור קונצרטים עם הצ'לנית אליסה ויילרשטיין, והופיעה תדירות עם הפסנתרנים ג'רמי דנק ומנחם פרסלר. בנוסף, כיהנה רביעיית אריאל כרביעיית הבית של Steans Music Institute בפסטיבל ראוויניה, של פסטיבל Yellow Barn, של פסטיבל קראמור ושל תכנית פרלמן. רביעיית אריאל השלימה תואר ראשון ותואר מתקדם בקונסרבטוריון ניו-אינגלנד, בוסטון, שם הייתה הרכב הבית של התכנית להכשרת רביעיות כלי קשת מקצועיות. עם מוריה נמנים כמה מענקי רביעיות כלי הקשת, בהם וולטר לווין ופול כץ. נוסף על פרס רביעיית קליבלנד זכתה בפרסים בינלאומיים רבים: פרס ראשון בתחרות "פרנץ שוברט והמוסיקה המודרנית" בגראץ, אוסטריה (2003), הפרס הגדול בתחרות פישהוף למוסיקה קאמרית (2006) ופרס שלישי בתחרות באנף (2007).

תכנית הקונצרט כוללת שלוש יצירות מופת מהרפרטואר הקאמרי, המתאפיינות שלושתן בעומק הבעה יוצא דופן.

חציה השני של התכנית יוקדש לאחד היצירות הגדולות והחשובות ביותר ברפרטואר המוסיקה הקאמרית – חמישיית כלי הקשת עם שני צ'לי של שוברט. אחת מיצירות המופת עמוקות ההבעה שכתב שוברט בשנת חייו האחרונה, 1828, כשהוא כבר יש שסופו מתקרב. למעשה הייתה זו יצירתו הקאמרית האחרונה של שוברט שנכתבה כחודש לפני מותו. הרכב הכלים בחמישייה זו חורג מן המקובל לחמישיות כלי קשת בתקופה, והוא כולל שני צ'לי ולא שתי ויולות. נראה ששוברט ביקש לקבל גוון צליל כהה יותר להרכב ולתת הזדמנויות רבות לצ'לו לתפקד ככלי סולו, בעוד הצ'לו השני פנוי לנגן את צלילי הבס. התכנים הטראגיים ביצירה זו בולטים, ותחושת המוות הקרב צצה שוב ושוב בכל פרקי היצירה, אם כי יש בו גם גילויים של התלהבות ושמחת חיים, בייחוד בשני הפרקים האחרונים. שוברט שבר ביצירה זאת את הגבולות המקובלים של המדיום הקאמרי, גם בממדי היצירה, גם באפקטים הצליליים הכמעט תזמורתיים וגם בשפת הביטוי הישירה והעמוקה שלה. מעל הכל מתנוסס הפרק, השני, האיטי של חמישייה זו בזוהרו, נוגע ברבדים העמוקים ביותר של הנפש. שני אישים דגולים, הפסנתרן ארתור רובינשטיין והסופר תומס מאן, הביעו את המשאלה שהפרק הזה ינוגן בשעת מותם. הפרק נפתח ונחתם באווירה של השלמה והזדככות שמימית, שהיא נדירה בכל הספרות המוסיקלית.

תפתח את הקונצרט יצירה נוספת הקשורה במוות, בסערת נפש על מות אחות אהובה – הרביעייה בפה מינור של מנדלסון. פליקס מנדלסון כתב יצירה זו בתגובה לבשורה על מות אחותו האהובה, פאני, ב-1847, וזמן לא רב לפני מותו הפאתומי שלו עצמו. המוסיקה הקודרת והאפלה שכתב מנדלסון לאחר מותה של פאני שונה בתכלית מזו קורנת האופטימיות שכתב לפני כן. הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא הרביעייה בפה מינור, אופוס 80, שהיא אולי היצירה הטראגית ביותר שכתב. תהפוכות הנפש של הפרק הראשון מתבטאות בנושא ראשון קודר ונסער, בעוד הפרק השלישי הוא אלגיה יפהפייה לזכרה של פאני, השופעת נושאים ליריים מלאי כאב. בפרק האחרון חוזר מנדלסון לסערת הנפש של הפרק הראשון, ומסיים את היצירה במוסיקה שהיא כולה זעקת שבר קורעת לב.

בתווך, תבצע רביעיית אריאל את הרביעייה השנייה של בנג'מין בריטן, אחת מיצירותיו המרשימות ביותר של המלחין הבריטי. הרביעייה, שהוזמנה מבריטן לציון 250 שנה למותו של בן ארצו, מלחין הבארוק האנגלי, הנרי פרסל, אותו העריץ, נכתבה בבריטניה בשנת 1945, עם שובו של בריטן מסיור קונצרטים בגרמניה, כמלווה של יהודי מנוחין, במהלכו הופיע, בין היתר, בפני ניצולי מחנות ההשמדה. נראה שהרשמים העזים שהותיר בו סיור קונצרטים זה בגרמניה שלאחר המלחמה, נתנו אותותם ברביעייה שלפנינו. לאחר ביצוע הבכורה של הרביעייה, באולם וויגמור בלונדון, הצהיר בריטן כי נראה לו שזוהי "ההתקדמות הגדולה ביותר שלי עד כה". ואכן, גם היום נחשבת רביעייה זו לאחת מיצירות המופת לרביעיית מיתרים ברפרטואר המאה ה-20. זו גם אחת הדוגמאות המובהקות לסגנונו הייחודי של בריטן המשלב בין שפה ועולם רגשי מודרניים לבין עקרונות ממסורת העבר, לכדי מוסיקה בעלת כוח רגשי בלתי אמצעי. ליבת היצירה היא הפרק השלישי והאחרון, הארוך ביותר מבין פרקי היצירה. בפרק זה באה לידי ביטוי המחווה הברורה של בריטן לפרסל. הוא כתוב בצורת השאקון (Chaconne) הבארוקית, בה הרבה פרסל להשתמש. השאקון הבארוקי הוא סדרה של ואריאציות רציפות על תבנית בס חוזרת. בהתאם לכך מציג בריטן קו בס בן תשע תיבות ולאחריו סדרה של 21 ואריאציות. פרק מונומנטאלי זה משלב בין ארכיטקטורה מבנית מרשימה לבין הבעה מוסיקלית עילאית.

"A blazing, larger-than-life performance that seemed to celebrate the triumph of the human spirit, even from the depths of chaos.” (The Washington Post)

"High-energy music making presented with impeccable clarity and impressive virtuosity… the purpose and confidence of quartets who know that they know what they are doing… hallmarks of the best quartet… a performance of tremendous excitement… a performance of striking brilliance, the virtuosity of the players evident at every turn… a concert of this quality and refinement is a testament to their maturity as an ensemble and their stature in the crowded world of professional string quartets" (Calgary Herald)

"A consummate ensemble gifted with utter musicality and remarkable interpretive power" (American Record Guide)

"An unforgettable musical journey… exceptional ensemble playing… technical prowess… precision and flair… The dialogues among the instruments proved engaging… Their collective sensitivity and expressiveness left a lasting impression… The melancholic melodies alternated with moments of fiery brilliance, leaving us spellbound until the final note… the quartet embraced the emotional breadth of the music, leaving the audience profoundly moved… vivacity and elegance… agility and unified rhythm and delightful precision… the Ariel Quartet navigated the ever-shifting moods with brilliance and finesse before the crowd erupted with gratitude. … The Ariel Quartet’s harmonious unity and passionate dedication to its craft left an indelible mark" (The Boston Musical Intelligencer)

"A High Energy Concert… The Ariel Quartet performed with a commanding intensity and highly integrated ensemble effort… consummate musicality in their interpretation and impressive virtuosity… all of which again showed the Ariel Quartet playing as one organic entity, which earned them a standing ovation from the appreciative audience." (Hardwick gazette)

"A gripping and often very subtle reading, setting ear-melting tenderness against seething passion with a deft and precise touch." (The Washington Post)