מוצרט: אדאג'ו ופוגה לרביעיית כלי קשת בדו מינור, ק. 546
שוסטקוביץ': רביעיית כלי קשת מס' 3 בפה מז'ור, אופ. 73
בטהובן: רביעיית כלי קשת מס' 15 בלה מינור, אופ. 132
רביעיית אריס היא בת בית על הבמות הבינלאומיות זה 15 שנה. עם הצליל הייחודי שלה, היא זכתה להכרה כאחד ההרכבים הקאמריים המובילים בעולם. הרביעייה הופיעה, בין היתר, באולם וויגמור בלונדון, באלבפ
רביעיית אריס היא בת בית על הבמות הבינלאומיות זה 15 שנה. עם הצליל הייחודי שלה, היא זכתה להכרה כאחד ההרכבים הקאמריים המובילים בעולם. הרביעייה הופיעה, בין היתר, באולם וויגמור בלונדון, באלבפילהרמוני בהמבורג, בתאטרון הרבסט בסן פרנסיסקו ובפילהרמוני בפריז, ושיתפה פעולה עם מוזיקאים נודעים כדוגמת כריסטיאנה קארג, טבאה צימרמן, דניאל מולר-שוט, אקרט רונגה, קיט ארמסטרונג ונילס מונקמאייר. הרביעייה, שנוסדה בפרנקפורט ב-2009, ועם מוריה החשובים נמנה גונתר פיכלר מרביעיית אלבן ברג, ממשיכה להופיע עד היום ללא שינויים בחברי ההרכב. זמן קצר לאחר שהוענקו לה פרסים ראשונים רבים בתחרויות יוקרתיות, היא זכתה בפריצה הבינלאומית. לאורך השנים היא נבחרה להשתתף בתכנית ECHO Rising Stars של ארגון אולמות הקונצרטים האירופאי, בתכנית אמני הדור החדש של ה-BBC, וכן זכתה במענק היוקרתי של קרן בורלטי-בויטוני ובחמישה פרסים בתחרות המוזיקה הבינלאומית החשובה ARD במינכן. נוסף על הופעות קבועות בשידורי רדיו וטלוויזיה, הרביעייה הוציאה עד היום שישה תקליטורים שזכו לשבחי הביקורת. הקלטות נוספות בחברת דויטשה גרמופון ובפלטפורמת +STAGE יראו אור השנה.
תכנית הקונצרט כוללת שלוש יצירות עמוקות ורבות משמעות מאת מוצרט, שוסטקוביץ' ובטהובן.
אף שבקרב הקהל הרחב נזנחה ונשתכחה אמנותו האדירה של באך לאחר מותו ועד לחשיפתה המחודשת בידי מנדלסון במאה ה-19, בקרב מלחינים ויודעי ח"ן המשיכה הכתיבה הרב קולית העילאית שלו להלך קסמים גם במהלך המאה ה-18. מוצרט גילה לראשונה את המוסיקה של באך כבר בצעירותו ונדהם, אך נקודת המפנה המכרעת הייתה לאחר שעבר לווינה. באפריל 1782, שנה אחרי השתקעותו בווינה, התוודע מוצרט לכתבי היד של "אמנות הפוגה", "הפסנתר המכוון היטב" וכמה מן הפרלודים והפוגות הגדולים לעוגב, באמצעות הפטרון חובב המוסיקה הברון ואן-סוויטן אצלו ביקר מידי יום ראשון. ואן-סוויטן רכש כתבי יד אלה כמה שנים מוקדם יותר והביאם עמו לווינה. במכתבו לאחותו ננרל, מיום 20 באפריל 1782, העיד מוצרט כי סוויטן "הראה לי כמה יצירות מאת הנדל וסבסטיאן באך, ואף הרשה לי לקחתן אתי הביתה… כאשר ניגנתי כמה פוגות לפני קונסטנצה היא התאהבה בהן מיד, ודחקה-הפגיעה בי שגם אני אכתוב כך, כי אין כמותן ליופי ולשגב אמנותי". מוצרט עיבד עד מהרה כמה מהפוגות של באך לשלישיית כלי קשת והוסיף להן פרלודים מקוריים מפרי עטו. ב-1783 אף כתב פוגה מקורית מפרי עטו לשתי מקלדות. חמש שנים לאחר מכן חזר לפוגה זו, עיבד אותה לרביעייה כלי קשת והקדים לה פרק אדאג'ו קצר, אך נועז במיוחד ומלא הוד. ניתן לשער שהוא חזר ליצירה קונטרפונקטית זו על מנת לתרגל את טכניקות הכתיבה הרב-קולית לקראת כתיבת יצירות המופת הקונטרפונקטיות הגדולות של סוף חייו, דוגמת הפתיחה לחליל הקסם, הפרק האחרון של סימפוניית "יופיטר" ופרקים מתוך הרקוויאם. במקצבים המנוקדים שבמבוא מלא ההוד עושה מוצרט שימוש בסגנון "הפתיחה הצרפתית" הבארוקית. בהמשך האדאג'ו מציג מוצרט חידושים הרמוניים נועזים ומרתקים. נושאה של הפוגה הקודרת מבוסס על שילוב שבין פוגה של הנדל מתוך "המשיח" לנושא הראשי של "המנחה המוסיקלית" מאת באך. בכך מהווה יצירות מופת זו מחווה הנשלחת משיאה של התקופה הקלאסית לגדולי נציגיה של תקופת הבארוק.
הרביעייה השלישית הייתה היצירה היחידה שכתב שוסטקוביץ' בשנת 1946, בתקופה שמייד לאחר מלחמת העולם השנייה. היא נחשבת לאחת הטובות מבין 15 הרביעיות שכתב, והייתה אחת היצירות האהובות ביותר על שוסטקוביץ' עצמו. היא מציגה את שוסטקוביץ' במלוא כוחו כמלחין מוסיקה קאמרית, העושה שימוש עילאי במדיום הרביעייה לביטוי אישיותו המוסיקלית הייחודית. היא משלבת מגוון עצום של מרקמים, אפקטים מצלוליים וכתיבה מבריקה לארבעת הכלים בשירות מוסיקה עם עוצמה רגשית ופסיכולוגית מדהימה. אף שהרביעייה עומדת בפני עצמה כביטוי מוסיקלי מופשט, קשה שלא להבחין באופיה התכניתי. הקשיים הבלתי נתפסים של החיים בברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה גבו את מחירם משוסטקוביץ': עצבני, מריר ומדוכא, הוא מצא את ערוץ הביטוי העמוק ביותר עבורו בפרטיות המוגנת ובאפשרויות האקספרסיביות האינטימיות של המוסיקה הקאמרית. הרביעייה השלישית היא דוגמה עוצמתית במיוחד לכך. שוסטקוביץ' נתן במקור כותרות לכל אחד מחמשת פרקי היצירה, אבל נסוג מהן מסיבות לא ידועות מייד לאחר ביצוע הבכורה על ידי רביעיית בטהובן במוסקבה בדצמבר 1946. הכותרות אפיינו את הרביעייה כהרהור על המלחמה, ותמצתו באופן חי את הטבע המהותי של המוסיקה. הפרק הראשון קל בתחילתו, אך סרקסטי. הוא עובר מהילולה נלהבת לכאוס פראי, אך נחתם לבסוף בשאננות אירונית. הפרק השני מוביל את היצירה למחוזות קודרים יותר, בוואלס עצבני, צווחני, זוויתי וחסר מנוחה, ההופך בהמשך בפתאומיות למארש צבאי. הפרק השלישי מהיר, עוצמתי, מוטורי וריתמי מאוד, מביא לידי ביטוי את מכונת המלחמה בסגנון שוסטקוביצ'י סוער טיפוסי, כשארבעת הכלים נדרשים לנגן צלילים כפולים ואקורדים. באמצע הדרמה שוזר שוסטקוביץ' קריקטורה ופרודיה בדמות ריקודים מפזזים ומארשים מנופחים. הפרק הרביעי מציג את הצד האחר של שוסקוביץ' במיטבו: שומם, רדוף ואלגי, הוא מציג קינה עמוקה ורצינית על המתים. פרק זה, המהווה את מרכז הכובד של היצירה, מזכיר באופיו את הפרקים האיטיים מהרביעיות המאוחרות של בטהובן, שאחת מהן תחתום את הקונצרט. פרק הפינאלה, במפעם מתון, הוא אפיזודי ורב משמעי, משלב בין משקלים שונים, מארשים חסרי מנוח ומחולות רפאים. המתח מתעצם לכדי שיא עוצמתי אחרון בפרץ יגון, לפני שהרביעייה גוועת ומתפוגגת להילה קלושה מעוררת אימה, ומותירה את השאלה הנצחית על תכלית המלחמה ללא מענה.
רבים רואים בחמש הרביעיות האחרונות של בטהובן, מאופ. 127 עד אופ. 132, שנכתבו בין השנים 1824-1826, את שיא יצירתו המוסיקלית. ברביעיות אלה מפליג בטהובן לעולמות כה רחוקים, מסתוריים ונעלמים, ששום מלחין לא הגיע עדיהם, עד כי הוא זונח בכתיבתו כל מחויבות מסורתית כלפי צורה, פרופורציה, טיפול מוטיבי, הובלת קולות וכו', וכל מעייניו נטועים במישור הרוחני והאידיאי הטהור. בכך הוא נוגע בלב ליבה של הישות האמנותית בכל טהרתה, בהפשטה מוחלטת ובהתעלות רוחנית גמורה. את הרביעייה בלה מינור, אופ. 132, כתב בטהובן ב-1825. רביעייה גדולת ממדים זו, בת חמישה פרקים, שביצועה נמשך כ-45 דק', היא יצירה מורכבת ועמוקת הבעה, מרובת ניגודים. היא נפתחת בגישושים מעורפלים של "חיפוש דרך", המובילים לפרק הראשון שכולו הסתערויות ועצירות, פריצות והיסוסים, מלמולים והצהרות, האופייניים כל-כך לבטהובן – המתלבט מכאן והיודע בבירור מכאן לאן הוא חותר. הפרק השני, מעין סקרצו, פותח בוואלס מתערסל, המתפצל ומתפרק בהמשך בשעשועי גומלין בין הכלים. חטיבת הביניים תחילתה בצלילים סהרוריים ובריחוף אוורירי, אפל ומיסתורי, והמשכה רב-תמורות ורב-פנים. לב היצירה הוא פרקה השלישי, האיטי ועמוק ההבעה, הנמשך לבדו כעשרים דקות. בטהובן עצמו נתן לפרק זה את הכותרת האניגמטית "תפילת הודיה של הקם מחוליו, במודוס הלידי". גם אם פניו נשואות קדימה אין בטהובן מפנה עורף למורשת העבר – אפשר שפנייתו למודוסים (הסולמות העתיקים של ימי הביניים), נבעה מחתירתו להשתחרר קמעה מ"עריצותם" הדואליסטית של סולמות המז'ור-מינור, בחפשו אחרי אופני הבעה חדשים, ואפשר כי בפנייה למודוסים הכנסייתיים ביקש בטהובן להעצים את הארשת הרוחנית של יצירתו המאוחרת. מכל מקום, פרק זה אכן מרחף כולו בעולמות עליונים. הפרק הרביעי מתנער באחת מאווירת הפרק השלישי ושב אל הקרקע המוצקה בנוסח של מרש נמרץ, אך גם הוא מאבד אחיזה והפרק נחתם במעין רצ'יטטיב כֵלִי המוביל הישר אל הפרק האחרון: אלגרו אפסיונאטו, בו נחשף בטהובן הסנטימנטלי במנגינה משתפכת ושובת-לב. אולם, גם מנגינה זו אינה מחזיקה מעמד זמן רב ובטהובן חוזר אל המאבקים וההסתערויות, ואף לאזכורי המסתורין, המלמולים והערפילים מן הפרקים הקודמים. הוא מגייס לשם כך מַהלכים ריתמיים והרמוניים מורכבים למדי שיביאו בסיכומו של דבר אל הסיום ההחלטי ומלא האופטימיות בלה מז'ור קורן.
לתשומת לבכם: מכירת הכרטיסים לקונצרט זה מתבצעת על ידי קופת בראבו ואינה באחריות הקונסרבטוריון. פרטים בקישור לעיל.
אין לפנות לקונסרבטוריון או לקופת הקונסרבטוריון לגבי כרטיסים לקונצרט זה.
מנצחים: אהרון חרל"פ, תם קרני. פסנתר: טניה גלוזמן. נבל: שרה שמש, סופרן סולו: מוניקה שוורץ. סופרן סולו: אירה בורשר.
בתכנית:
אהרון חרל"פתום קרני
Haydn – Missa Brevis יחזקאל בראון – מזמור 117 א. ארגוב – השמלה הסגולה
You Raise Me Up By Lovland and Graham Britten – A Ceremony Of Carols מינקובסקי – שבת המלכה עיבוד שרה שהם חרל"פ – שירו לה'
כמדי שנה, ייערך ערב התרמה לעמותת ״האור של איקה״, בשילוב קונצרט. השנה יפתחו את האירוע מקבלי מלגות של העמותה:
הפסנתרנית ג׳וזפין גולד ,תנגן אטיוד בפה דיאז מינור אופ׳ 22 מספר 2 של המלחין ה.א. וולנהאופט.
בהמשך יבצע הרכב ג׳אז עם הפסנתרנית מרים ביר ביחד עם גלי בליליוס (תופים) ןמעין שמול (בס) יצירה מקורית שהולחנה ע״י מרים.
בנוסף יבצע הפסנתרן עמית יהב ביחד עם רביעיית מיתרים הכוללת את גיא פיגר (כינור), ניצן טרמליס (כינור), מעין שאשא (ויולה) ויוני עציון (צ׳לו) את הקונצ׳רטו בפה מינור אופ׳ 21 מאת שופן. עיבוד זה – אשר פחות מוכר מגרסת המקור לפסנתר ותזמורת – מחזיר את היצירה אל המחוזות האינטימיים, ונאמנה לאופן שבו נהג שופן לעתים תכופות לבצע את היצירה. אל תפספסו הזדמנות ייחודית להאזין ליצירה הסוחפת הזו בביצוע מיוחד זה.
משעה 19:45 תיערך במבואת הקונסרבטוריון קבלת פנים עם יין וכיבוד קל. הצטרפו אלינו!
כל ההכנסות מערב זה יוקדשו למתן מלגות לתלמידים וסטודנטים אשר ידם אינה משגת, בהתאם לקריטריונים שנקבעו ע״י העמותה וברוחה של איקה.
קונצרט רביעי לעונה, מחווה לתזמורות הביג בנד הגדולות בכל הזמנים. תזמורת הג'אז הישראלית חוזרת לשורשים של מוסיקת הביג בנד במחווה לעיבודים האייקונים ולתזמורות הגדולות.
בהשתתפות סטודנטים מצטיינים מהתכנית ללימודי ג׳אז בשיתוף הניו-סקול בניו-יורק.
תזמורת הג׳אז הישראלית, צילום לואיזה סלומון
תזמורת הג'אז הישראלית, בניהולם האומנותי של רון אלמוג ויאיר סלוצקי, היא בית המרכז לתוכו כבר יותר מ 20 שנים את טובי המוסיקאים בישראל לסביבה יצירתית ופורייה של מלחינים, מעבדים ונגנים סולנים. הופעותיה של התזמורת הן מפגן מוסיקלי וירטואוזי, מרגש ומהפנט שלא משאיר רגע אחד משעמם כש-12 הסולנים של האורקסטרה מציגים את יכולותיהם.
