ינון ברנתן, נהנה כבר שנים רבות מקריירה בינלאומית ענפה. היה אמן-עמית ראשון של הפילהרמונית של ניו-יורק בין השנים 2014-17, ומופיע עם תזמורות מובילות ברחבי העולם, בהן הסימפונית של ה-BBC בפסטיבל הפרומז, הפילהרמונית של לוס אנג'לס, התזמורות הסימפוניות של שיקגו, קליבלנד, סן-פרנסיסקו ובוסטון, תזמורת הגוונדהאוז של לייפציג, הפילהרמונית של לונדון, תזמורת מטרופוליטן טוקיו ועוד ועוד. מכהן כמנהל האמנותי של פסטיבל לה-הויה בקליפורניה, מהפסטיבלים החשובים ביותר בארה"ב. משתף פעולה בקביעות עם הזמרת רנה פלמינג ועם הצ'לנית אליסה וולרשטיין. בעונה החולפת הופיע ברסיטלים, בין היתר בסדרת הפסנתר הבינלאומית בלידס, באולם וויגמור בלונדון, באולם 92nd Street Y בניו יורק, באוסף פיליפס בוושינגטון ובבית האופרה הנורבגי באוסלו.

ינון ברנתן מביא אל בימת המרכז למוסיקה קאמרית תכנית מבריקה וייחודית, בסימן מחול, שביצע בהצלחה רבה בניו יורק בעונה הקודמת.

התכנית תפתח עם הצבעוניות והאנרגיה הריתמית של הסוויטה של ראמו – סדרה מגוונת של מחולות חצר בארוקיים, הכוללת לצד צורות המחול המקובלות, גם מספר פרקים נושאי כותרות פואטיות: "התרנגולת", "הפראים", "המצרים".

כמעט 200 שנה מאוחר יותר, המחולות (וכלי המקלדת עצמו), השתנו. הקורנט והמינואט חלפו מן העולם, ושוברט, שופן וברהמס פנו תחת זאת לוואלסים ולקטעי אופי אחרים בצורת מחול. יצירתו של ראוול משנת 1911, "ואלסים אציליים וסנטימנטליים", מתבוננת לאחור למסורת זאת, אך מעבירה אותה באחת לשיאה של תקופת ה-Belle Époque בשרשרת פנינים מעודנות – פיקנטיות, אקסטטיות, נוסטלגיות וחולמניות.

ממש באותה תקופה, בשנת 1910, כתב סטרווינסקי את הראשון משלושת הבלטים הגדולים שלו ללהקת הבלט רוס – "ציפור האש" – יצירה שופעת צבע ולהט בה ניכרת עדיין השפעת הסגנון הרוסי הלאומי של המאה ה-19 על סטרווינסקי. העיבוד שערך גווידו אגוסטי לשלושה פרקים מתוך המוסיקה לבלט הוא טור דה פורס של פסנתרנות.

התכנית תגיע לסיומה המרהיב בעיבודו של ברנתן עצמו ליצירתו המונומנטאלית של רחמנינוב – "מחולות סימפוניים" משנת 1940: יצירתו האחרונה של רחמנינוב, המוכרת היטב בגרסאותיה לתזמורת ולשני פסנתרים מאת המלחין. הכותרת שנתן רחמנינוב לסוויטה גדולה זו בת שלושה פרקים רומזת שניתן לרקוד לצליליה. רחמנינוב התכתב עם הכוריאוגרף מיכאיל פוקין על אפשרות ליצירת בלט. הוא ניגן את היצירה לפוקין בפסנתר, והכוריאוגרף הגיב בהתלהבות, אך מותו באוגוסט 1942 שם קץ לכל שיתוף פעולה אפשרי בכיוון זה. עיבודו הווירטואוזי של ברנתן, שאף ראה אור בהקלטה, נהגה ומבוצע על ידי פסנתרן היכול לבטא דרך הפסנתרן תזמורת סימפונית שלמה.

“One of the most admired pianists of his generation” (The New York Times)

“Full of character and individuality, Inon’s performance was magical…" (The Independent, UK)

“This is superior playing, in which penetrating musicianship, compelling interpretive insight and elegant pianism achieve near perfect equilibrium.” (BBC Music)

“Uncommon sensitivity” (The New Yorker)

“Impeccable musicality and phrasing” (Le Figaro)

“A true poet of the keyboard: refined, searching, unfailingly communicative” (The Evening Standard)