ארי ויליאמסון – כינור שרון כהן – כינור יונתן גרטנר – ויולה מתן נוסימוביץ' – ויולה הרן מלצר – צ'לו ליה חן פרלוב – צ'לו נועם מסריק – קונטרבס
דבוז'ק: נוקטורן בסי מז'ור לחמישיית כלי קשת, אופ. 40
ר. שטראוס: מטמורפוזות, לשביעיית כלי קשת
מוצרט: Ganz Kleine Nachtmusik, ק. 648 – סרנדה לשלישיית כלי קשת שהתגלתה בלייפציג בספטמבר 2024
ברהמס: שישיית כלי קשת מס' 2 בסול מז'ור, אופ. 36
קונצרט מקדים בביצוע גבריאל כהן-גלזר, תלמיד צ'לו בקונסרבטוריון בכיתתה של חגית גלזר, יערך בשעה 20:15, באולם רן ברון.
קשתני התזמורת הפילהרמונית הישראלית, נפגשים על בימת המרכז למוסיקה קאמרית לתכנית שופעת מצלול והבעה העוקבת אחר הבשלתה של המוסיקה הרומנטית המרכז אירופאית במחצית השנייה של המאה ה-19 ועד דמ
קשתני התזמורת הפילהרמונית הישראלית, נפגשים על בימת המרכז למוסיקה קאמרית לתכנית שופעת מצלול והבעה העוקבת אחר הבשלתה של המוסיקה הרומנטית המרכז אירופאית במחצית השנייה של המאה ה-19 ועד דמדומיה האחרונים במחצית הראשונה של המאה ה-20.
הקונצרט יפתח בנוקטורן לחמישיית כלי קשת של דבוז'ק. ההיסטוריה של יצירה זו מרתקת. ראשיתה כחלק האמצעי האיטי – Andante religioso – של רביעיית כלי הקשת יוצאת הדופן, מס' 4, במי מינור, שכתב דבוז'ק ככל הנראה ב-1869-70. דבוז'ק גנז רביעייה זו, שהייתה ונגריאנית בסגנונה ולא עלתה בקנה אחד עם סגנונו הבוהמי הלאומי המאוחר, יותר ולא הוציאה לאור. אך הוא חזר לפרק האיטי וערך לו גרסה מקוצרת ופשוטת יותר, אותה שילב כפרק איטי בחמישיית כלי הקשת בסול מז'ור, אופ. 77, משנת 1875, הכתובה להרכב ייחודי של שני כינורות, ויולה, צ'לו וקונטרבס. בצורה זו החמישייה הייתה אמורה להיות בת חמישה פרקים, עם שני פרקים איטיים. אך אז נראה היה לדבוז'ק שהחמישייה ארוכה מידי וכי שני פרקים איטיים זה יותר מידי. הוא החליט להוציא מתוכה את הפרק שלא התאים כעת לשאר הפרקים הכתובים בהשפעה עממית. הואיל ולא רצה לבזבז פרק אפקטיבי, שב דבוז'ק פעם נוספת לפרק זה ב-1883, ועיבד אותו לתזמורת כלי קשת. הוא הוסיף מבוא קצר וסיום עירני ונתן ליצירה את הכותרת נוטורנו, המיטיבה לאתר את האווירה הלילית והחלומית השורה על הפרק.
גם המטמורפוזות של ריכרד שטראוס היא יצירה שעברה מספר גלגולים. בספטמבר 1944 כתב ריכרד שטראוס, המלחין הגרמני שבסיסו היה אז במינכן, למנצח קארל בוהם כי הוא עובד זה זמן מה על אדאג'ו ל-11 כלי קשת, אך הוא התקשה בכתיבה נוכח הדאגה למשפחת בנו בווינה והדיכאון מהמלחמה באופן כללי. רק בתחילת 1945 הוא שב ליצירה שהצטמצמה בינתיים לשבעה כלי קשת וזכתה לכותרת "מטמורפוזות". בגרסה זו הושלמה היצירה ב-31 במרס 1945, אך כבר מוקדם יותר באותו חודש החל שטראוס לשקוד על הרחבתה להרכב יוצא דופן של 23 כלי קשת סולנים. כתיבת גרסה זו הושלמה ב- 12 באפריל. ה"מטמורפוזות", הכתובה כפרק איטי אחד הנמשך קרוב לחצי שעה, נחשבת לאחת מיצירות המופת ברפרטואר לכלי קשת ומציגה את אחד מפרצי הרגש הטרגיים הנרחבים ביותר של שטראוס. היצירה, שנהגתה ונכתבה במהלך הימים השחורים ביותר של מלחמה העולם השנייה, מבטאת את אבלו של שטראוס על חורבן התרבות הגרמנית ועל מה שתיאר ביומנו כ "תקופה האיומה ביותר בתולדות המין האנושי". אף שהיא נכתבה בתקופה בה הסגנון האוונגרדי של ארנולד שנברג וממשיכי דרכו כבר היה מבוסס וזכה לתמיכה נרחבת, המטמורפוזות של שטראוס ממשיכה את המורשת הרומנטית והפוסט רומנטית הגרמנית של שלהי המאה ה-19, שופעת הרגש העולה על גדותיו, ויכולה להיחשב כשירת הברבור שלה. לקראת סוף היצירה נשמע ציטוט מתוך מארש האבל מהסימפוניה אירואיקה של בטהובן, תחתיו כתב שטראוס את המילים "In Memoriam".
בעוד ריכרד שטראוס מבטא ביצירתו אבל וגעגוע לתרבות שנכחדה, ברהמס מבטא בשישייה שלו געגוע לאהבה שחלפה. שישיית כלי הקשת השנייה של ברהמס, שנכתבה ב-1846-65, נכתבה בעקבות כשלון פרשת האהבים שלו עם העלמה אגאתה פון זיבולד. משתנברר חפצה להינשא לו כתב לה ברהמס: "אני אוהבך, אך איני מסוגל לשאת כבלים". רגשותיו של ברהמס כלפיה, אכן מרחפים בין צליליה של השישייה השנייה שלו, דשנת הצליל ושופעת הרגש, המשלבת בין מבע של אהבה ודוק של מלנכוליה וגעגוע בפרק הראשון רחב היריעה, נימה חמוצה-מתוקה ויסודות עממיים הונגריים בפרק הסקרצו, מבנה וריאציות ומרקם רב קולי מתוחכמים לצד הבעה עמוקה ונוגה בפרק האיטי ותזיזיתיות נמרצת יחד עם הבלחות ליריות קורנות אור בפרק הפינאלה. לדידו של ברהמס היה הדבר מעין טיפול תרפויטי עצמי, שנועד להפיג את מועקת הפרידה, כפי שכתב לידידו יוזף גנסבאכר, עם תום חיבורה של השישייה, במאי 1865: "בזאת שחררתי את עצמי מאהבתי האחרונה".
עוד בתכנית – ביצוע ראשון על בימת המרכז למוסיקה קאמרית לשלישיית כלי הקשת של מוצרט, שנכתבה על ידי מוצרט הצעיר באמצע שנות ה-60 של המאה ה-18, אך התגלתה רק לאחרונה, בלייפציג, בספטמבר 2024. סרנדה בת שבעה פרקים קצרים, שכותרתה – "מוזיקת לילה זעירה מאוד" – חוזרת אל התמה הלילית שמאפיינת גם את הנוקטורן של דבוז'ק, אך באופי קל ומלא חיים, כמקובל בסרנדות של המאה ה-18 שנועדו במקור לביצוע באירועים חברתיים.
נשמע את העדויות המוזיקליות של מלחינים יהודים שחיו ויצרו בשנים שלפני השואה, במהלכה ובצילה. מוזיקה שהעניקה חירות פנימית, ששמרה על הזהות ועל הכבוד האנושי. אבל המוזיקה בזמנים האלו לא הייתה רק מרפא לנפש, היו גם מי ששרדו בזכותה.
צוות המכון הרומני לתרבות שמח להזמינכם לרסיטל בביצוע הפסנתרנית הרומנית תאודורה צפש וזמר הבריטון הרומני יוּנוּץ פסקוּ. הקונצרט ייערך גם כמחווה למורה לפסנתר של תיאודורה צפש – יאנקו צוקרמן ז"ל – ניצול פוגרום יאשי.
בתוכנית, פרקים מיצירותיו של ג׳ורג׳ אנסקו
פבאן (Pavane) מתוך הסוויטה לפסנתר אופ. 10;
פרלוד ואדאג׳יו מהסוויטה לפסנתר בסגנון עתיק, אופ. 3
״העונות״, אופ. 37 מאת פיוטר איליץ׳ צ׳ייקובסקי.
תיאודורה צפש נולדה ברומניה בשנת 1993, והיא אחת מהכישרונות הבולטים בדורה. בשנת 2024 קיבלה את תואר המאסטר באומנויות, דיפלומת ביצוע, מהאוניברסיטה לאמנויות היוקרתית בציריך, שווייץ, בכיתתו של הפסנתרן האוסטרי כריסטוף ברנר.
יונוץ פסקו, זמר בריטון ומנצח מוכר ברומניה, הידוע בזכות הופעותיו המרשימות והנוגעות ללב על במות האופרה ואולמות הקונצרטים. במהלך הקריירה שלו שנמשכת למעלה משני עשורים, הופיע פסקו בתפקידים מרכזיים באופרות ברחבי העולם, ביניהן למעלה משלושים הפקות באופרה הישראלית, עם תשוקה אמיתית למוזיקה וחיבור עמוק עם הקהל.
בקונצרט נשמע גם מלחניו של פסקו לשירי משוררים רומנים בני זמננו, כגון ניקולאה דביג׳ה ופלורין דוכיה, בשפה מוזיקלית מרתקת אך נגישה, הנעה, בהשראת השירים, בין הקלאסי, הג׳אז והבלוז. הקונצרט הוא חלק מסדרת אירועים בשנת 2025 המוקדשת ליצירתו המוזיקלית של ג׳ורג׳ אנסקו, ביוזמת המכון הרומני לתרבות בתל אביב, במלאת 70 שנים למותו של המלחין.
כמדי שנה, ייערך ערב התרמה לעמותת ״האור של איקה״, בשילוב קונצרט. השנה יפתחו את האירוע מקבלי מלגות של העמותה:
הפסנתרנית ג׳וזפין גולד ,תנגן אטיוד בפה דיאז מינור אופ׳ 22 מספר 2 של המלחין ה.א. וולנהאופט.
בהמשך יבצע הרכב ג׳אז עם הפסנתרנית מרים ביר ביחד עם גלי בליליוס (תופים) ןמעין שמול (בס) יצירה מקורית שהולחנה ע״י מרים.
בנוסף יבצע הפסנתרן עמית יהב ביחד עם רביעיית מיתרים הכוללת את גיא פיגר (כינור), ניצן טרמליס (כינור), מעין שאשא (ויולה) ויוני עציון (צ׳לו) את הקונצ׳רטו בפה מינור אופ׳ 21 מאת שופן. עיבוד זה – אשר פחות מוכר מגרסת המקור לפסנתר ותזמורת – מחזיר את היצירה אל המחוזות האינטימיים, ונאמנה לאופן שבו נהג שופן לעתים תכופות לבצע את היצירה. אל תפספסו הזדמנות ייחודית להאזין ליצירה הסוחפת הזו בביצוע מיוחד זה.
משעה 19:45 תיערך במבואת הקונסרבטוריון קבלת פנים עם יין וכיבוד קל. הצטרפו אלינו!
כל ההכנסות מערב זה יוקדשו למתן מלגות לתלמידים וסטודנטים אשר ידם אינה משגת, בהתאם לקריטריונים שנקבעו ע״י העמותה וברוחה של איקה.
קונצרט רביעי ואחרון לעונה, מחווה לתזמורות הביג בנד הגדולות בכל הזמנים. תזמורת הג'אז הישראלית חוזרת לשורשים של מוזיקת הביג בנד במחווה לעיבודים האייקונים והתזמורות הגדולות.
Count Basie / Duke Ellington / Buddy Rich / Stan Kenton /
Sammy Nestico / Thad Jones-Mel Lewis /Dizzy Gillespie & more…
בהשתתפות סטודנטים מצטיינים מהתכנית ללימודי ג'אז בשיתוף הניו-סקול בניו-יורק.
תזמורת הג׳אז הישראלית, צילום לואיזה סלומון
תזמורת הג'אז הישראלית, בניהולם האומנותי של רון אלמוג ויאיר סלוצקי, היא בית המרכז לתוכו כבר יותר מ 20 שנים את טובי המוסיקאים בישראל לסביבה יצירתית ופורייה של מלחינים, מעבדים ונגנים סולנים. הופעותיה של התזמורת הן מפגן מוסיקלי וירטואוזי, מרגש ומהפנט שלא משאיר רגע אחד משעמם כש-12 הסולנים של האורקסטרה מציגים את יכולותיהם.
יאיר סלוצקי, ירון אוזנה, יהונתן פלד, נועם גרינפלד – טרומבונים
יובל פלג, ארתור קרסנובייב, יובל שפירא, אדם לפין – חצוצרות
אלון פרבר, טל ורון, דין צור, עידו לבנסברג, יובל טבצ'ניק – סקסופונים
איתמר גרוס – פסנתר
גיא כיירא – גיטרה
מיקי ורשאי – בס וקונטרבס
רון אלמוג – תופים
