אריק שומאן – כינור קן שומאן – כינור ויט הרטנשטיין – ויולה מארק שומאן – צ'לו
בטהובן: רביעיית כלי קשת מס' 2 בסול מז'ור, אופ. 18 מס' 2
בטהובן: רביעיית כלי קשת מס' 10 במי-במול מז'ור, אופ. 74, "הנבל"
בטהובן: רביעיית כלי קשת מס' 15 בלה מינור, אופ. 132
רביעיית שומאן, שנוסדה בקלן, בשנת 2007, על ידי שלושת האחים למשפחת שומאן, נמנית כיום עם הרביעיות המוערכות והמבוקשות בעולם, ואנו שמחים לשוב ולארח אותה על בימתנו בפעם השלישית. ה
רביעיית שומאן, שנוסדה בקלן, בשנת 2007, על ידי שלושת האחים למשפחת שומאן, נמנית כיום עם הרביעיות המוערכות והמבוקשות בעולם, ואנו שמחים לשוב ולארח אותה על בימתנו בפעם השלישית. הרביעייה מופיעה בקביעות על הבמות החשובות בעולם, בהן הוויגמור בלונדון, הקונצרטחבאו באמסטרדם, הפילהרמוני בברלין, הקונצרטהאוז בווינה, הגוונדהאוז בלייפלציג, מרכז לינקולן בניו יורק ועוד. שתפה פעולה עם אמנים נודעים, בהם, סבינה מאייר, מנחם פרסלר, שרון קם, קית' ארמסטרונג, אנה לוצ'יה ריכטר ועוד. עד כה הקליטה הרביעייה שישה אלבומים שזכו בפרסים ולביקורות משבחות. בראשית דרכה זכתה הרביעייה להדרכתה של רביעיית אלבן ברג בקלן, ובייחוד להדרכתו של גונתר פיכלר (הכנר הראשון של רביעיית אלבן ברג) בבית הספר ריינה סופיה למוסיקה במדריד. עם מדריכיה הנודעים הנוספים נמנים אברהרד פלץ וריינר שמידט. ב-2011 זכתה רביעיית שומאן בפרסים בשתיים מהתחרות הבינלאומיות החשובות ביותר למוסיקה קאמרית: תחרות אוסאקה ביפן ותחרות פאולו בורצ'אני באיטליה. ב-2012 זכתה בפרס הראשון בתחרות גראץ, וכן בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית הידועה לרביעיות כלי קשת בבורדו. ב-2014 זכתה בפרס המוסיקה בקטגוריית רביעיות כלי קשת מטעם קרן יורגן פונטו.
תכנית הקונצרט מוקדשת כולה ליצירות בטהובן, ומציגה שלוש מרביעיות המופת שלו משלוש תקופות וסגנונות שונים ביצירתו.
את שש הרביעיות הראשונות שלו, אופ. 18, כתב בטהובן בין השנים 1798-1800, לאחר שכבר נהנה ממעמד נכבד בווינה, אליה עבר ב- 1782. בשנת 1800, השנה בה הושלמה הלחנת שש הרביעיות, כבר זכה להצלחה מספקת עד כי כתב לידידו הוותיק פרנץ וגלר בבון: "יצירותי מניבות הכנסה לא רעה, ויורשה לי לציין כי אני מקבל יותר הזמנות לכתיבת יצירות מאשר זמני מאפשר לי לכתוב. יתרה מזאת, אני יכול לסמוך על שישה או שבעה מו"לים, אם לא יותר, שיוציאו לאור כל יצירה מפרי עטי, אם רק אחפוץ בכך. איני זקוק עוד לחסדים. אני נוקב במחיר, והם משלמים". את הרביעיות אופ. 18 הזמין מבטהובן פטרונו החדש, הנסיך פרנץ יוזף לובקוביץ. הרביעיות התפרסמו בווינה ב-1801. ברביעיות אלה אנו מוצאים את בטהובן מגיע לשליטה בסגנונות הכתיבה של קודמיו, היידן ומוצרט, אך באותה עת גם סולל דרך לטריטוריות חדשות: העצמאות של תפקידי ארבעת הכלים ניכרת הרבה יותר מאשר ביצירות קודמיו, המבע נעשה דרמטי ואקספרסיבי יותר ובטהובן נוטל חירויות חדשות בטיפול בצורה. על אף המודלים הרבים מהעבר הקרוב, ועל אף העובדה שהרביעיות אופ. 18 הן תוצר ברור של זמנן, הן לא היו יכולות להיכתב אלא על ידי בטהובן, והן הפרויקט השאפתני ביותר שלו משנותיו הראשונות בווינה. הרביעייה בסול מז'ור, אופ. 18 מס' 2, הייתה, ככל הנראה, החמישית להיכתב. זו יצירה שופעת הומור ושנינות, הקולחת בדרך כלל ברוח טובה, אם-כי מבע רגשי עמוק מבליח לרגעים לאורך ארבעת פרקיה.
הרביעייה אופ. 74 נחשבת – לצד שלוש הרביעיות אופ. 59 (רביעיות "רזומובסקי") לפניה, והרביעייה אופ. 95 ("סריוזו") אחריה – לחלק מקבוצת "הרביעיות האמצעיות" של בטהובן. היא זכתה לכינוי "הנבל", בזכות השימוש הניכר בפיציקטו דמוי-נבל בפרק הראשון. הרביעייה נכתבה בשנת 1809 – באותה שנה בה נכתבו גם הקונצ'רטו האחרון לפסנתר ("הקיסר") וסונטת "הפרידה", החולקות עימה את סולמן. הייתה זו שנה סוערת במיוחד: המלחמות הנפוליאוניות היו בשיאן והצבא הצרפתי פלש לווינה. נאמר על הרביעייה שהיא שלווה ואופטימית במפתיע בהתחשב בנסיבות כתיבתה ובהשוואה ליצירות אחרות של בטהובן. נטען כי יותר משיש בה ביטוי למצוקותיו של בטהובן יש בה ניסיון לברוח לרוגע של העולם הפנימי. עם זאת, אופיו הסוער והמרדני של היוצר עדיין מתפרץ בפרק השלישי של היצירה, ומבעבע מתחת לפני השטח גם בפרקים הנותרים. היצירה נפתחת במבוא איטי קצר וטעון. המרקם ההתחלתי, דמוי-הכוראל, יוצר ציפיית-שווא לשלווה, אך זו מופרת, הן בשל הצטברות סימני שאלה ודו-משמעות בהרמוניה, והן בשל ההדגשים הבלתי צפויים הקוטעים את הרצף. המתח המצטבר נפרק במעבר החד לפרק האלגרו, הכולל תצוגה החלטית ובוטחת; חטיבת פיתוח סוערת, המעצימה את רמזי הדרמה שבתצוגה; וחטיבת חזרה, המחזירה את תחושת הביטחון ששרתה בתחילת האלגרו. סימני שאלה חוזרים בקודה המסיימת, הנפתחת באווירה מסתורית וממשיכה בחזרה דרמטית אל הפיציקטי של "הנבל". הפרק השני, האיטי, בנוי במעין שילוב של רונדו ווריאציות. נושא הרונדו השב ונשמע בין האפיזודות, חוזר תוך שינויים וואריאציות. הנושא ושתי הווריאציות עליו מביעים שלווה שמימית – או לפחות את השאיפה אליה, המופרת במרומז על-ידי אמצעים דומים לאלו של הפרק הראשון (דגשים בלתי צפויים, פיציקטי בקווים פנימיים). האפיזודות ה"חופשיות" – שאף הן אינן משוחררות מהשפעתו של הנושא ומופיעות בין חזרותיו – מציגות אווירה קודרת יותר. הפרק השלישי, סקרצו בדו מינור, מפתיע במזגו הסוער, החורג מכל מה ששמענו עד עתה ביצירה זו. בטהובן המרדן, התזזיתי, שעד עתה היו רק רמזים לנוכחותו, מתפרץ במלוא עוזו. לקראת סיום, הסערה גוועת כמעט באותה פתאומיות שבה הופיעה, ומובילה היישר אל הפרק האחרון הנפתח בנושא מתון, אם-גם מהוסס קמעא, שלאחריו מוצגת שורת וריאציות. בהופעתו הראשונה, מעורר הנושא ציפייה לשקט שאחרי הסערה, אך ציפייה זו מתממשת באופן חלקי ביותר. מעטות הן הווריאציות שאין בהן יסודות עוכרי שלווה, והפרק – ועימו היצירה כולה – נחתם בריצה תזזיתית המסתיימת בחטף.
רבים רואים בחמש הרביעיות האחרונות של בטהובן, מאופ. 127 עד אופ. 132, שנכתבו בין השנים 1824-1826, את שיא יצירתו המוסיקלית. ברביעיות אלה מפליג בטהובן לעולמות כה רחוקים, מסתוריים ונעלמים, ששום מלחין לא הגיע עדיהם, עד כי הוא זונח בכתיבתו כל מחויבות מסורתית כלפי צורה, פרופורציה, טיפול מוטיבי, הובלת קולות וכו', וכל מעייניו נטועים במישור הרוחני והאידיאי הטהור. בכך הוא נוגע בלב ליבה של הישות האמנותית בכל טהרתה, בהפשטה מוחלטת ובהתעלות רוחנית גמורה. את הרביעייה בלה מינור, אופ. 132, כתב בטהובן ב-1825. רביעייה גדולת ממדים זו, בת חמישה פרקים, שביצועה נמשך כ-45 דק', היא יצירה מורכבת ועמוקת הבעה, מרובת ניגודים. היא נפתחת בגישושים מעורפלים של "חיפוש דרך", המובילים לפרק הראשון שכולו הסתערויות ועצירות, פריצות והיסוסים, מלמולים והצהרות, האופייניים כל-כך לבטהובן – המתלבט מכאן והיודע בבירור מכאן לאן הוא חותר. הפרק השני, מעין סקרצו, פותח בוואלס מתערסל, המתפצל ומתפרק בהמשך בשעשועי גומלין בין הכלים. חטיבת הביניים תחילתה בצלילים סהרוריים ובריחוף אוורירי, אפל ומיסתורי, והמשכה רב-תמורות ורב-פנים. לב היצירה הוא פרקה השלישי, האיטי ועמוק ההבעה, הנמשך לבדו כעשרים דקות. בטהובן עצמו נתן לפרק זה את הכותרת האניגמטית "תפילת הודיה של הקם מחוליו, במודוס הלידי". גם אם פניו נשואות קדימה אין בטהובן מפנה עורף למורשת העבר – אפשר שפנייתו למודוסים (הסולמות העתיקים של ימי הביניים), נבעה מחתירתו להשתחרר קמעה מ"עריצותם" הדואליסטית של סולמות המז'ור-מינור, בחפשו אחרי אופני הבעה חדשים, ואפשר כי בפנייה למודוסים הכנסייתיים ביקש בטהובן להעצים את הארשת הרוחנית של יצירתו המאוחרת. מכל מקום, פרק זה אכן מרחף כולו בעולמות עליונים. הפרק הרביעי מתנער באחת מאווירת הפרק השלישי ושב אל הקרקע המוצקה בנוסח של מרש נמרץ, אך גם הוא מאבד אחיזה והפרק נחתם במעין רצ'יטטיב כֵלִי המוביל הישר אל הפרק האחרון: אלגרו אפסיונאטו, בו נחשף בטהובן הסנטימנטלי במנגינה משתפכת ושובת-לב. אולם, גם מנגינה זו אינה מחזיקה מעמד זמן רב ובטהובן חוזר אל המאבקים וההסתערויות, ואף לאזכורי המסתורין, המלמולים והערפילים מן הפרקים הקודמים. הוא מגייס לשם כך מַהלכים ריתמיים והרמוניים מורכבים למדי שיביאו בסיכומו של דבר אל הסיום ההחלטי ומלא האופטימיות בלה מז'ור קורן.
"Personal and profound" (BBC Music Magazine)
"One of the most exciting string quartets of the present day" (Fono Forum)
"Fire and energy. The Schumann Quartet plays staggeringly well […] without doubt one of the very best formations among today’s abundance of quartets, […] with sparkling virtuosity and a willingness to astonish." (Süddeutsche Zeitung)
תזמורת הג׳אז הישראלית מארחת בכל קונצרט אמן ישראלי מוביל מהשורה הראשונה לסדרת קונצרטים עוצמתית, עשירה ומרגשת.
בהשתתפות סטודנטים מצטיינים מהתכנית ללימודי ג׳אז בשיתוף הניו-סקול בניו-יורק.
תזמורת הג'אז הישראלית, בניהולם האומנותי של רון אלמוג ויאיר סלוצקי, היא בית המרכז לתוכו כבר יותר מ 20 שנים את טובי המוסיקאים בישראל לסביבה יצירתית ופורייה של מלחינים, מעבדים ונגנים סולנים. הופעותיה של התזמורת הן מפגן מוסיקלי וירטואוזי, מרגש ומהפנט שלא משאיר רגע אחד משעמם כש-12 הסולנים של האורקסטרה מציגים את יכולותיהם.
קונצרט מס׳ 2: זיכרונות ילדות – יצירות שלמדתי בילדותי הקונצרט השני בסדרה של ארבעה קונצרטי הרצאה בהנחיית ד״ר שולמית שריד
כרטיסים: 50 ש״ח
זיכרונות הילדות של כל מוזיקאי.
היצירות שנכתבו למען הנגנים הצעירים בשפתם התמימה, הציורית ומלאת הדמיון, תוך שילוב אתגרים טכניים ומוזיקליים. הפעם נשמע אמנים שחוזרים לנגן לנו את סיפור ילדותם.
בלה ברטוק – פרקים מתוך הרביעייה ״לילדים״ Bartók Béla – Pieces from the Series “For Children”
י. ס. באך/כריסטיאן פצולד – מינואט בסול מז׳ור מתוך המחברת של אנה מגדלנה באך J.S. Bach/Christian Petzold – Minuet in G major From Notebook for Anna Magdalena Bach
פרידריך בורגמולר – ערבסק ובלדה, אופ. 100 מס׳ 15 Friedrich Burgmüller – Arabesque and Ballade, Op. 100, no. 15
פסנתר: אפרת לוי
גאורג אדוארד גולטרמן – קונצ׳רטו מס׳ 5 ברה מינור, אופ. 76 Georg Eduard Goltermann – Concerto No. 5 in D Minor, Op. 76
צ׳לו: שולמית שריד
פסנתר: אפרת לוי
פריץ קרייזלר – פרלודיום ואלגרו Fritz Kreisler – Praeludium and Allegro (in the style of Pugani)
כינור: אורי ויסנר-לוי
פסנתר: אפרת לוי
אנדרה מסז׳ה – סולו דה קונקור(סולו לתחרות) Andre Messagér – Solo de Concours
קלרינט: גלעד הראל
פסנתר: אפרת לוי
אלברט זאבל –אל המעיין, אופ. 24 Albert Zabel – Am Springbrunnen, Op. 24
נבל: ליאור עוזיאל
דויד פופר – אטיוד מס׳ 27בדו מז׳ור David Popper – Etude No. 27 in C Major
צ׳לו: אייל קלב גצקו
מכיתת המורה בלומה שריד
פרדריק שופן – אטיוד
פסנתר – יפורסם בהמשך
ניקולו פגניני – אטיוד מס׳ 21 בלה מז׳ור Niccolò Paganini – Caprice No. 21 in A Major
כינור: דניאל סמוילוב
מכיתת המורה לנה מזור
אוסקר רידינג – קונצ׳רטו לכינור מס׳ 2בסי מינור, אופ. 35 Oskar Rieding – Violin Concerto No. 2in B Minor, Op. 35
1 Allegro moderato 3. Allegro moderato
כינור: גיא פיגר
כינור: אורי ויסנר-לוי
כינור: דניאל סמוילוב
ויולה: נתנאל פולק
צ׳לו: שולמית שריד
פסנתר: אפרת לוי
קונצרט שלישי לעונה, אורח – אבישי כהן (צילום: זיו רביץ).
החצוצרן הישראלי הטוב בעולם שכבר שיתף פעולה עם התזמורת באלבומם החמישי חוזר לאירוח שכולו פסגות מוסיקליות.
תזמורת הג׳אז הישראלית מארחת בכל קונצרט אמן ישראלי מוביל מהשורה הראשונה לסדרת קונצרטים עוצמתית, עשירה ומרגשת.
בהשתתפות סטודנטים מצטיינים מהתכנית ללימודי ג׳אז בשיתוף הניו-סקול בניו-יורק.
תזמורת הג'אז הישראלית, בניהולם האומנותי של רון אלמוג ויאיר סלוצקי, היא בית המרכז לתוכו כבר יותר מ 20 שנים את טובי המוסיקאים בישראל לסביבה יצירתית ופורייה של מלחינים, מעבדים ונגנים סולנים. הופעותיה של התזמורת הן מפגן מוסיקלי וירטואוזי, מרגש ומהפנט שלא משאיר רגע אחד משעמם כש-12 הסולנים של האורקסטרה מציגים את יכולותיהם.
אשלי סולומון, מנגני הטרברסו החשובים בעולם, מוביל ערב מרתק של מוסיקה מהרנסנס והבארוק בספרד, איטליה ובוליביה. סינפוניות, קנצונות, פוליות וסונטות מאת אנדריאה פלקוניירי, דומניקו סקרלטי, ברתולומיאו די סלמה ודיגו אורטיז, ומתוך אוספים מבוליביה מהמאות ה-18-17.
קונצרט רביעי לעונה, מחווה לתזמורות הביג בנד הגדולות בכל הזמנים. תזמורת הג'אז הישראלית חוזרת לשורשים של מוסיקת הביג בנד במחווה לעיבודים האייקונים ולתזמורות הגדולות.
בהשתתפות סטודנטים מצטיינים מהתכנית ללימודי ג׳אז בשיתוף הניו-סקול בניו-יורק.
תזמורת הג׳אז הישראלית, צילום לואיזה סלומון
תזמורת הג'אז הישראלית, בניהולם האומנותי של רון אלמוג ויאיר סלוצקי, היא בית המרכז לתוכו כבר יותר מ 20 שנים את טובי המוסיקאים בישראל לסביבה יצירתית ופורייה של מלחינים, מעבדים ונגנים סולנים. הופעותיה של התזמורת הן מפגן מוסיקלי וירטואוזי, מרגש ומהפנט שלא משאיר רגע אחד משעמם כש-12 הסולנים של האורקסטרה מציגים את יכולותיהם.
